הינך נמצא כאן

לטיפ הבא >

לטיפ הבא >

סימון תזונתי: תו המזון של אפשריבריא

 
 
.

האם אתם נוהגים לקרוא את תוויות המזון בסופרמרקט? מסתבר שרק 14% מהישראלים נוהגים לקרוא את התוויות בקביעות. כמחצית "בדרך כלל קוראים" - כך לפי דו"ח מחקר של משרד הבריאות משנת 2011. מרבית הבודקים מחפשים את הערך הקלורי (65%), כשליש בודקים את כמות הנתרן (30%) וכמחצית בודקים את כמות השומן (54%).

תקנות הסימון התזונתי בארץ מחייבות את היצרנים לפרסם את ערכי המוצר, ולכלול את הערך הקלורי, תכולת החלבונים, הפחמימות, סוגי השומן והנתרן. בנוסף, יש לציין את הכשרות, הוראות אחסון וכן כינויים כמו "נטול", "מופחת" וכדומה. המטרה היא לגרום לנו, הצרכנים, לבחור בצורה מושכלת וקלה יותר את המזון שלנו. יחד עם זאת, נכון להיום, הסימונים מופיעים בגב האריזה, לעתים באותיות קטנות, ובחלק מהמקרים קשה לקרוא אותם. התכנית הלאומית לחיים פעילים ובריאים – אפשריבריא פועלת לשנות את המצב הקיים באמצעות קידום חקיקה בנושא תוויות הזימון התזונתי שעל גבי מוצרי המזון. . במסגרת התכנית הועלתה הצעה לשנות את התקנות כך שתווית הכוללת ארבעה רכיבים: אנרגיה (קלוריות), סוכר, שומן ונתרן ל-100 גרם מוצר, תופיע במקום בולט בקדמת המוצר. הסימון החדש לא יבוא במקום הסימונים הקיימים, אלא בתוספת להם.

  

התווית החדשה תופיע במקום בולט לעין, באותיות בגודל של לכל הפחות שליש מגודל אותיות שם המזון, או לחילופין, בגודל של לפחות 20% משטח הפנים של קדמת האריזה. בשלב הראשון, תינתן לתעשיינים תקופת הסתגלות והתארגנות במסגרתה הם יוכלו להוסיף את הסימון באופן וולנטרי, כשבהדרגה הם כבר יחויבו בכך.

ברחבי העולם כבר מתקדמים  אל עבר סימונים בולטים בחזית האריזה. סימונים אלה ידועים בשם FOP (Front of Package Labeling), והם מתווספים לסימון הרגיל העובדתי שמופיע על פי החוק בגב האריזה. במקרים רבים, היצרנים מוסיפים את הסימון מרצון, על מנת להדגיש כי מדובר במוצר "בריא יותר" מבחינה תזונתית, ובכך לנסות ולהשפיע על הבחירות של הצרכנים.

בארצות שונות נהוגות שיטות שונות לסימון ערכים תזונתיים בחזית האריזה. כך למשל, בבריטניה נהוגה וריאציה של "שיטת הרמזור". כך, כמויות גבוהות של רכיבים פחות בריאים כמו נתרן ושומן טראנס, מסומנות צבע האדום וכמויות נמוכות מסומנות בצבע ירוק. הצבע הכתום מסמל כמות בינונית של הרכיב.

  

גם בסקוטלנד נהוגה שיטת "רמזור", בגרסה, הכוללת גם את אחוז הרכיבים המומלץ של כל רכיב תזונתי במסגרת התפריט היומי.

בארצות הברית משתמשים כיום, בשיטת "הצריכה היומית" (DV – Daily Value). בניגוד לשיטת הרמזור, אין שימוש בצבעים אלא באייקונים המסמלים את היחס בין הרכיבים המרכזיים במוצר לבין ארוחה בריאה ומאוזנת על פי המלצות משרד הבריאות. חשוב לציין כי שיטה זו אינה נטולת מגבלות.  יש הטוענים כי שיטה זו אינה כה פשוטה לפענוח והיא מקשה על זיהוי של מוצרי מזון בריאים יותר בהשוואה למוצרי מזון פחות בריאים. בנוסף, מבקרי השיטה טוענים כי באופן כללי ערכי צריכה יומית מומלצים אינם דבר אחיד אלא משתנה בהתאם לקבוצות גיל ולרמות פעילות שונה. כמו כן, השיטה אינה כוללת מידע כיצד לשלב את מוצרי המזון המסומנים בתזונה באופן כולל.

  

באוסטרליה נהוגות מספר שיטות לסימון תזונתי של מוצרי מזון. אחת מהן היא וריאציה של גישת ה"רמזור" המציגה גם היא 4 ערכים מרכזיים: שומן, שומן רווי, סוכר ומלח, כאשר כל רכיב מדורג על פי צבעוניות הרמזור, ובנוסף מופיעה כותרת המסכמת את מאפיין המוצר:

שיטה נוספת הנהוגה באוסטרליה היא שיטת הצריכה היומית, הדומה לאמריקאית, שבה לא נעשה שימוש בצבעי הרמזור, ומציינים את היחס בין כמות הרכיבים במוצר לבין הצריכה היומית המומלצת:

  

שיטה שלישית שהוצעה באוסטרליה היא כזו המשלבת את שני המודלים הללו של גישת הרמזור ושיטת הצריכה היומית . על פי שיטה זו שמכונה "התזונה הבריאה" נעשה שימוש בסימון המרכיבים בהתאם לצבעי ה"רמזור", ובנוסף ישנה במסגרת הסימון כותרת ובה המלצה לגבי תדירות הצריכה במסגרת תזונה בריאה ומאוזנת. לדוגמא: כדאי לאכול לעתים קרובות", "כדאי לאכול מדי פעם", "כדאי לעתים רחוקות" וכד'.

 

בקיץ 2013 אושרה באוסטרליה שיטה וולונטרית במסגרתה יצרני נוספת של דירוג כוכבים – ככל שהמוצר בריא יותר, הוא יזכה בכוכבים רבים יותר. 

  

בשבדיה, החל משנת 1989 מזונות בריאים יותר, המכילים כמויות נמוכות יותר של נתרן, שומן וסוכר בהשוואה למזונות אחרים, מסומנים בלוגו של מפתח בחזית המוצר. סימן המפתח מופיע רק על מוצרי מזון שעונים על קריטריונים שנקבעו ביחס ל- 25 קבוצות מוצרים. הסוכנות הלאומית למזון בשוודיה קבעה את סימן המפתח כסמל מסחרי שמושם על תוויות מזון באמצעות רגולציה עצמית במדינות שוודיה, נורבגיה ודנמרק. מוצרים המסומנים בסמל המפתח מכילים פחות שומן, בעלי הרכב שומן בריא יותר, מכילים פחות סוכר ומלח, ויותר סיבים תזונתיים בהשוואה למוצרי מזון דומים באותה קטגוריה. למשל, לחם הנושא את הסמל יכיל יותר סיבים תזונתיים וחיטה מלאה, ופחות שומן, סוכר או מלח בהשוואה ללחם שאינו נושא את הסמל. מוצרי מזון עם תווית המפתח מתאימים לכל מבוגר בריא, בני נוער וילדים.

ומה בישראל?

על מנת להקל על ציבור הצרכנים, "אפשריבריא – התכנית הלאומית לקידום חיים פעילים ובריאים" הפועלת מטעם משרד הבריאות, החינוך, ומשרד התרבות והספורט, השיקה את תו הסימון הייחודי ללחם מלא אמיתי. את התו שעליו נכתב "לחם זה עומד בהמלצות משרד הבריאות לתזונה בריאה יותר" מקבלות מאפיות ורשתות שהלחם שלהן עומד בתנאים הבאים:

  • 80% מהקמחים בלחם הם מדגנים מלאים. כיוון שהלחם מכיל רכיבים נוספים מלבד הקמח, חשוב לבדוק את שיעור הקמח המלא ביחס לקמחים אחרים, ולא ביחס למוצר כולו.
  • תכולת הנתרן המרבית בלחם היא 400 מ"ג ל - 100 גרם מוצר.
  • הערך הקלורי המרבי הוא 250 קק"ל ל - 100 גרם מוצר.
  • בשלב הראשון התו מוענק מרצון ולא על בסיס מחייב למאפיות ויצרנים אשר עומדים בסטנדרטים הנדרשים לקבלת התו.

 במשרד הבריאות הוחלט לקדם את שיטת סימון בחזית האריזה, מתוך השיקולים הבאים:

  1. מניעת מחלות הקשורות לתזונה: השמנה, מחלות לב, יתר לחץ דם וכו'.
  2. עידוד תעשיית המזון לרה-פורמולציה, כלומר יצירת נוסחאות חדשות ובריאות יותר באופן) שישפר את מוצרי המזון הקיימים.
  3. יידוע הצרכנים לגבי ערכו התזונתי של המזון אותו הם צורכים.
  4. שימוש בסמל/סימול פשוט של תווית בחזית האריזה באופן שיהיה ברור לכל שכבות האוכלוסייה.

הסימון התזונתי אמור לייצג באופן בולט ונגיש את ההמלצות התזונתיות ובכך לסייע לביצוע בחירה בריאה יותר של מוצרי מזון על ידי הצרכנים בהתאם לצרכיהם והעדפותיהם. הסימון יקל על השוואה בין מוצרי מזון, ועל קבלת מידע מרוכז פשוט ונגיש לגבי ערכם התזונתי של המוצרים.

  1. הבלטת רכיבי מפתח בסימון התזונתי באופן מודגש ונגיש, וכתוצאה מכך עידוד הפחתת הצריכה של שומנים (רוויים, וחומצות שומן טראנס), סוכרים, נתרן ומזונות מרובי קלוריות
  2. הדגשת חשיבות המידע הנוגע לסימון התזונתי של המוצרים על-ידי העברתו לחזית האריזה ועידוד הציבור לבחור באופן מושכל את מזונו.

הסימון המוצע מסייע בידי לצרכנים לבחור באופן מושכל/מודע את המוצרים המתאימים ביותר עבורם באופן אישי על פי רכיבי המפתח המופיעים בסימון.

אתם בעד תוויות אריזה ברורות יותר? רוצים לתמוך בהצעת החוק ולעזור לנו לקדם זאת? לחצו כאן –להצטרף ולהשפיע.

 


מקורות וסימוכין: 

משרד הבריאות (2013). תקנות בריאות הציבור (מזון) (סימון תזונתי) (תיקון), התשע"ג – 2013 סימון בקדמת האריזה: 11 במרץ 2013. סימוכין: 14262413.

משרד הבריאות (2001). דו"ח מחקר בנושא ערכים תזונתיים. אוקטובר 2011.

 Campbell, D. (2013). Food packaging 'traffic lights' to signal healthy choices on salt, fat and sugar. The Guardian. Published 19/6/2013. Retrieved 6, October, 2013 from: http://www.theguardian.com/society/2013/jun/19/traffic-light-health-labels-food

GMA, (2010). Facts Up Front Front-of-Pack Labeling Initiative. Grocery Manufacturers Association. Retrieved 6, October, 2013 from: http://www.gmaonline.org/issues-policy/health-nutrition/facts-up-front-front-of-pack-labeling-initiative/

International Dairy Foods Association. (2013). Front-of-Pack Labeling, Around the World. . Retrieved 10, October, 2013 from: http://www.idfa.org/blogs/nutrition/2013/08/front-of-pack-labeling-around-the-world/